הצעת חוק העונשין (תיקון - אחראי על קטין או חסר ישע לעניין חובת הדיווח), התשפ"ג-2023

את ההגנה על קטינים ועל חסרי ישע ולמנוע היעדר דיווח על מקרים קשים של התעללות בקטינים ובחסרי או נמצאים עמו דרך קבע ושמתקיימים ביניהם יחסי מרות. בשל הקושי המיוחד לדווח במקרים אלו, ועל רקע החשיבות שבהטלת חובה שתאפשר את הרחבת ההגנה בשנת 1989 התקבל בכנסת תיקון 26 לחוק העונשין, התשל"ז–1977)להלן – החוק(, שעניינו הטלת חובת דיווח על פגיעה והתעללות בקטינים ובחסרי ישע בידי האחראים עליהם. חקיקה זו נועדה להרחיב ישע והיעדר טיפול בהם. החוק הקיים מטיל חובת דיווח כללית על כל אדם לדווח במקרה בו היה לו יסוד סביר לחשוב כי זה מקרוב בוצעה עבירה בקטין או בחסר ישע בידי האחראי עליו. "אחראי" לצורך החוק מוגדר כהורה, כמי שאחראי לצורכי מחייתו, בריאותו, חינוכו או שלומו של הקטין או חסר הישע, כבן משפחה אחר שמלאו לו 18 שנים או כאדם אחר שמלאו לו 18 שנים, שהקטין או חסר הישע מתגוררים עמו המציאות מלמדת כי פגיעות מיניות המבוצעות פעמים רבות בידי עוסקים במקצועות פרה-רפואיים, מטפלים, רבנים או אנשי דת אחרים אינן מדווחות, לאור הקושי של הקטינים וחסרי הישע לפנות ולדווח בשל מערכת היחסים המורכבת בינם לבין אותו גורם, אשר עשוי להוות דמות משמעותית ולהיות כתובת חשובה עבור מי שבא להתייעץ איתו. לא פעם השפעתם של אותם גורמים מייעצים על קטינים או חסרי ישע מגיעה לאותה רמה כשל הורה או כשל דמות סמכות אחרת שלה אחריות משמעותית כלפי הקטין, אף שהמרות שלהם אינה מתורגמת למרות פורמאלית או לסמכות מובנית של אחריות לשלומו של הקטין. על ציבור הקטינים וחסרי הישע, ראוי כי החוק יכיר בציבור העוסקים במקצועות הטיפוליים,