הצעת חוק שירותי הסעד (תיקון - איסור התניית מימון שירותי רווחה ברשויות מוחלשות), התשפ"ג-2023

חוק שירותי הסעד, התשי"ח–1958, מטיל על כל רשות מקומית את האחריות לקיים לשכה לשירותים חברתיים על מנת לספק שירותי רווחה לנזקקים בקרב אוכלוסייה המתגוררת בשטחה. כיום, משתתף משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים במימון של %75 מהשירות, ואילו הרשות מחויבת במימון בשיעור של %25. לא אחת נאלצות רשויות במצב סוציו-אקונומי נמוך בכל רחבי הארץ, לוותר על שירותי רווחה חשובים, בשל היעדר יכולת תקציבית לגייס את התקציב המשלים – המצ'ינג. הדבר גורם להרחבת הפערים החברתיים, במקום לצמצומם, וזאת דווקא ברשויות שבהן מספר הנזקקים גבוה באופן יחסי. לא רק שישנו פער מהותי לרעת רשויות מוחלשות כבר בהקצאה הראשונית של משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, כ-170,3 שקלים חדשים למטופל באשכולות הנמוכים לעומת כ-400,5 שקלים חדשים ביתר הרשויות, אלא שגם יכולתן של הרשויות המוחלשות להוסיף מתקציבן כסף נוסף לטובת תמיכה בשירותים אלו מוגבלת. הצעת חוק זו נועדה לתקן את העיוות האמור ולעגן את זכותה של רשות מקומית מוחלשת לקבל את הסיוע מן הממשלה בלא כל התניה למימון עצמי מקביל, ובלבד שיובטח כי סיוע זה יופנה אך ורק לטובת