הצעת חוק פיצוי מפונים בני רשות, התשפ"ג-2023

רבים מתושבי השכונות בערים מתמודדים מדי יום עם צווי פינוי מבתיהם וגירוש אלים מהבתים שבהם גדלו וגידלו את ילדיהם. המדינה היא זאת שיישבה את אותם התושבים במקום מגוריהם, והמדינה היא שביקשה לגייס אותם לפרויקט לאומי של יישוב שכונות שבמקרים רבים ניצבו בקו העימות. חלק מהתושבים יושבו בבתיהם לפני הקמת המדינה וחלקם שנים ספורות לאחר הקמתה. עם זאת, מעמדם המשפטי בקרקע לא הוסדר מעולם. גם כאשר מוסדות המדינה פעלו כדי להסדיר את מעמדם המשפטי, הדבר נעשה ברישול ואף שלא בתום לב. למעשה, נמנעה מהתושבים האפשרות להבטיח את זכויותיהם בקרקע. 70 שנים חלפו מאז ההכרזה על עצמאותה של המדינה, אך מזה 70 שנים שמוסדות המדינה מתייחסים לתושבים אלו כבנים חורגים, ואף כפולשים. התופעה החלה בתקופת מלחמת העצמאות, כאשר בתים בשכונות ערביות ואף כפרים שלמים ננטשו מבעליהם והחזקה עליהם נתפסה על ידי יהודים שברחו מאזורי העימות. מאוחר יותר, בתחילת שנות החמישים והשישים, בשל גלי העלייה הגדולים, נוצר צורך מידי בקליטה ומתן פתרונות מידיים למאות אלפי עולים שהגיעו ארצה תוך פרק זמן קצר יחסית. הפתרון המרכזי עבור אותם עולים היה בתחילה הקמת מעברות ושיכונים, אולם בהמשך, יושבו העולים, בעידוד ואף בהכוונת המדינה, גם בשטחים ובנכסי מקרקעין בשכונות ובכפרים נטושים. כאמור, פתרונות הדיור ניתנו ללא הסדרת זכויותיהם הקנייניות של המתיישבים באותן הקרקעות. לפיכך, במקרים שבהם ההתיישבות בקרקע בוצעה בהנחיית גורמי הקליטה או לחלופין בידיעת המדינה נוצר למתיישבים רישיון לשימוש במקרקעין. דוגמאות למקרי התיישבות לאורך שנים רבות במקרקעי מדינה ניתן למצוא בשכונות: כפר שלם, גבעת עמל ושכונת הארגזים בתל אביב, ליפתא ומגרש הרוסים בירושלים ושכונת הקרוונים בבת ים. כיום, לא מעט אנשים מתגוררים בנכסים לאורך שנים רבות, בהרשאה מפורשת או תוך הסכמה בשתיקה של בעלת המקרקעין, שהיא ברוב המקרים מדינת ישראל, וללא הכרה בזכות כלשהי בנכס. לעיתים קרובות באותם מקרים השקיעו המחזיקים בנכסים כסף רב ואף נמנעו מרכישת נכס חלופי, תוך הסתמכות על הבטחות מצד המדינה. יש לציין כי חלק ניכר מהתושבים המתגוררים כבני רשות בנכסים, ללא מעמד סטטוטורי, משתייכים למעמד סוציו-אקונומי נמוך, חסרי ידע משפטי וללא כלים ויכולת להיאבק על זכויותיהם. כמו כן, ככל שהשנים עוברות, גוברת ההזנחה והעזובה בשכונות ומצב השכונות הולך ומתדרדר בעוד שווי הקרקעות עולה. מטרתה של הצעת חוק זו היא להבטיח את זכויותיהם של בני הרשות המפונים מנכסי המקרקעין שבהם יושבו על ידי המדינה או מי מטעמה, מתוך תפיסה שהסדרת זכויות בני הרשות צפויה להביא לפינוים של נכסי מקרקעין רבים ובכך להביא להרחבת היצע הקרקעות הזמינות, כמענה למצוקת הדיור. זה הזמן של כנסת ישראל לתקן את העוול ההיסטורי, ולהכיר בדיעבד בזכויות של תושבים אלה במקרקעין, ובכך תוכר זכאותם לפיצויים כאשר הם נדרשים להתפנות מהמקרקעין. מדובר באנשים המתגוררים לאורך שנים בנכסי מדינה או נכסי נפקדים מכוח רשות מפורשת או מכללא, וללא הסדרה סטטוטורית של זכויותיהם הקנייניות. הסדר זה מוצע מתוך הבנה שהסדרה זו הכרחית לשם הוצאתם אל הפועל של פרויקטים להתחדשות עירונית באזורים אורבניים במטרה לתת מענה למצוקת הדיור. עם השנים, נוצר צורך להוציא אל הפועל פרויקטים להתחדשות עירונית שנועדו לחדש ולתחזק אזורים אלו. לצד זאת, מתחזקת השאיפה לפעול לניצול הקרקעות יקרות הערך לצורך בניית יחידות דיור ומימוש האינטרס הציבורי – הגדלת מלאי הדירות בישראל. צורך זה ניכר ביתר שאת באזורים העירוניים, שבהם הצפיפות גוברת ומלאי הקרקעות לבניה פוחת, ולכן מוצע להחיל את ההסדר המוצע בתחומי עיריות מתוך הכרה במצוקת הדיור הגוברת בהן, ומתוך שאיפה להסדיר את זכויות הצדדים הנוגעים לקרקעות באזורים אלו. סעיף 1מוצע לקבוע את מטרת החוק – הבטחת זכויותיהם של בני הרשות המפונים מהנכסים שבהם החזיקו ושבהם קיבלו רישיון במקרקעין, לשם קידום פרויקטים של בנייה והתחדשות עירונית כמענה למצוקת הדיור. סעיף 2מוצע להגדיר מונחים שנעשה בהם שימוש בהוראות החוק המוצע: להגדרה "בר רשות" – לפי הגדרה זו, בשילובה בהוראות החוק המוצע, תיקבע זכות קניינית אשר תיווצר מכוח קבלת רישיון לשימוש במקרקעין, זאת הן למחזיק בפועל במקרקעין אשר קיבל את רישיון השימוש במקרקעין, והן ליורשו כדין אשר מחזיק בפועל במקרקעין לאחר מות הוריו.