הצעת חוק היועץ המשפטי לממשלה והתובע הכללי (מינוי, כהונה, תפקידים וסמכויות), התשפ"ו–2026

כללי בהצעת חוק היועץ המשפטי לממשלה והתובע הכללי (מינוי, כהונה, תפקידים וסמכויות), התשפ"ו–2026, המתפרסמת בחוברת זו (להלן – הצעת חוק פיצול התפקידים), מוצע להפריד את הסמכויות והתפקידים של היועץ המשפטי לממשלה כיום לשני בעלי תפקידים: התובע הכללי, שיהיה אחראי לתחום המשפט הפלילי, והיועץ המשפטי לממשלה, שיהיה אחראי ליתר תחומי המשפט. בהצעת החוק האמורה מוצע לקבוע הסדר מיוחד לפתיחה בחקירה ולהעמדה לדין של נושאי משרה בכירים ברשויות השלטון. לנוכח המוצע, מוצעים תיקונים בכמה חוקי־יסוד הקובעים את סמכויותיו של היועץ המשפטי לממשלה בעניינים אלה. סעיף 1 חוק־יסוד: הכנסת, קובע הוראות לעניין הפסקת חברות של חבר הכנסת או השעייתו מכהונה. אחת הנסיבות שבהן ננקט הליך מסוג זה הוא הרשעתו של חבר הכנסת בעבירה פלילית שבית המשפט קבע לגביה, ביוזמתו או לבקשת היועץ המשפטי לממשלה, שיש עימה קלון. נוכח הפיצול המוצע בסמכויותיו של היועץ המשפטי לממשלה והעברת תחום המשפט הפלילי לידי התובע הכללי, מוצע לתקן את הוראות חוק היסוד הנוגעות לכך. סעיפים כיום פתיחה בחקירה פלילית נגד ראש ממשלה 2 ו־3 או שופט, או נגד מי שכיהן כראש ממשלה בהתקיים תנאים מסויימים, טעונה את הסכמתו של היועץ המשפטי לממשלה, וכתב אישום נגד מי מהם יוגש בידי היועץ המשפטי לממשלה. מוצע לתקן את הוראות חוק־יסוד: השפיטה, וחוק־יסוד: הממשלה, ולהתאימן להוראות ההסדר המוצע, שלפיו פתיחה בחקירה נגד נושאי משרה בכירים ברשויות השלטון, ובהם ראש הממשלה ושופטים, תהיה טעונה את אישורו של בית המשפט המחוזי, והגשת כתב אישום נגד מי מהם תהיה טעונה את אישורה של ועדת בכירים, כמפורט בסעיף 48 להצעת חוק פיצול התפקידים. כללי כיום אין דבר חקיקה אחד שמסדיר באופן מקיף את תפקידיו של היועץ המשפטי לממשלה, את מכלול סמכויותיו ואת היחסים בינו ובין הדרגים הנבחרים והמקצועיים ברשות המבצעת, אלא ישנו אוסף של התייחסויות שונות בחקיקה ובהלכה הפסוקה שלפיו היועץ המשפטי לממשלה ממלא ארבעה תפקידים עיקריים: 1. הוא ראש התביעה הכללית וממונה על הפרקליטות, באמצעות פרקליט המדינה; 2. הוא אחראי לייצוג המדינה בבתי המשפט בכל תחומי המשפט, גם כן באמצעות הפרקליטות; 3. הוא משמש כראש מערך הייעוץ המשפטי לרשות המבצעת – לממשלה, למשרדיה ולגורמים נוספים בה – וממונה על מערכת הכנת החקיקה הממשלתית, באמצעות המשנים לו ומחלקת ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים; 4. הוא אמון על שמירת האינטרס הציבורי הרחב בתחום המשפט, למשל במתן עמדה משפטית על ידי התייצבות בבית משפט גם כשהמדינה אינה צד להליך, בנושאים שבהם מתעוררות שאלות הנוגעות לשמירת האינטרס הציבורי. כמו כן, היועץ המשפטי לממשלה ממלא תפקידים משפטיים נוספים, כגון מתן עמדות במסגרת גופים העוסקים באכיפת החוק ובסוגיות משפטיות, והוא מייצג את עמדת הממשלה בוועדות הכנסת (ראו: הנחיית יועץ מס' 0000.1 מיום 2003.2.16 בעניין תפקידי היועץ המשפטי לממשלה). האופן שבו התפתח תפקיד היועץ המשפטי לממשלה בישראל, מערכת היחסים בינו ובין הרשות המבצעת ואפשרות פיצול מוסד היועץ המשפטי לממשלה נמצאים במרכזו של דיון ציבורי שנים רבות. בספרות המשפטית וברבי־שיח ציבוריים שנערכו בנושא הועלו במהלך השנים טיעונים בעד ונגד פיצול התפקיד. בעד פיצול התפקיד הועלו שני טיעונים מרכזיים. טיעון אחד הוא חשש מריכוז יתר של סמכויות. לפי טיעון זה, האיחוד בין תפקידיו השונים של היועץ יצר מוסד ציבורי בעל היקף סמכויות נרחב המעורר קושי במשטר דמוקרטי, שאחד מעקרונותיו הבסיסיים הוא ביזור הכוח השלטוני. טיעון שני הוא חשש לניגוד עניינים מובנה בין התפקידים נוכח העובדה שמצד אחד, היועץ המשפטי לממשלה נותן שירות לממשלה ולשרים ובונה מולם יחסים המבוססים על אמון, קרבה ושיתוף פעולה, ומצד שני, הוא עומד בראש מערכת שמובילה חקירות וכתבי אישום גם נגד שרי הממשלה – תפקיד שמחייב ריחוק מהם. על יסוד הנימוקים האמורים, מוצע בהצעת חוק זו להכריע במחלוקת רבת־השנים ולפצל את מוסד היועץ המשפטי לממשלה לשניים: היועץ המשפטי לממשלה והתובע הכללי. כמו כן, מוצעים שינויים מקיפים במכלול היבטים הנוגעים לתפקידים, לסמכויות ולאופן המינוי והכהונה של כל אחד מבעלי התפקידים, כמו גם ליחסים ביניהם ובינם לבין הממשלה. פרק א': מטרה, עקרונות והגדרות סעיפים מטרת החוק המוצע היא לפצל את התפקידים 1 ו־2 והסמכויות של היועץ המשפטי לממשלה ערב כניסתו לתוקף של החוק, ליועץ משפטי לממשלה ולתובע כללי ולהסדיר את תפקידיהם, סמכויותיהם, הליך מינוים וכהונתם והוראות נוספות הנוגעות להם. לפי המוצע, תפקידים וסמכויות אלו יפוצלו בין שני בעלי התפקידים, והפיצול יהיה בהתאם למפורט בהוראות החוק המוצע: 1. תובע כללי – בעל תפקיד זה יהיה בעל הסמכויות בתחום המשפט הפלילי, והוא יפעיל את סמכויותיו בעצמו או באמצעות התובעים במחלקה הפלילית שבפרקליטות המדינה (להלן – התביעה הכללית), שבראשה יעמוד. התובע הכללי יהיה עצמאי בהפעלת שיקול דעתו. 2. יועץ משפטי לממשלה – בעל תפקיד זה יהיה, באופן שיורי, בעל הסמכויות בכל תחומי המשפט האחרים שאינם תחום המשפט הפלילי, והוא יפעיל סמכויות אלו בעצמו, באמצעות משניו או באמצעות פרקליטות המדינה שלא בתחום המשפט הפלילי (להלן – פרקליטות המדינה) ומערך הייעוץ המשפטי לממשלה, שבראשם יעמוד. היועץ המשפטי לממשלה ישמש כ"עורך הדין של הממשלה". סעיף 3 מוצע לקבוע הגדרות למונחים המשמשים בחוק המוצע. בין השאר, מוצע לקבוע כי "סמכויות בתחום המשפט הפלילי" הן כל סמכות בחיקוק או בהוראת מינהל המוקנית לתובע, וכן כל הסמכויות שיימנו בחלק א' לתוספת הראשונה. הגדרה יסודית זו נועדה להגדיר את קו הגבול בין תפקיד התובע הכללי, שהסמכויות בתחום המשפט הפלילי יוקנו לו, לבין היועץ המשפטי לממשלה, שיהיה בעל כלל הסמכויות המוקנות לו כיום ואינן נכללות בהגדרה האמורה. פרק ב': היועץ המשפטי לממשלה לצד הפיצול המוצע בתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, מוצע לקבוע הוראות שיסדירו באופן מקיף היבטים הנוגעים לתפקיד זה במתכונתו החדשה לאחר הפרדתו כמוצע מתפקיד התובע הכללי. בין השאר מוצע להסדיר את אופן מינויו וכהונתו, את תפקידיו וסמכויותיו בתחומי הייעוץ והייצוג, את מעמד חוות הדעת שלו, את מעמדו כלפי הייעוץ המשפטי למשרדי הממשלה והוראות כלליות נוספות. סימן א': מינוי וכהונה סעיפים ביסוד הצעת החוק מונחת התפיסה כי היועץ 4 ו־52 המשפטי לממשלה אמור לשמש כ"עורך הדין של הממשלה". לפיכך, מוצע לבטל את הסדר המינוי הקבוע היום מכוח סעיף 5 לחוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט–1959, המתיר לממשלה לקבוע את הדרכים והתנאים למינויו, וחלף זאת מוצע לקבוע כי הממשלה היא שתמנה את היועץ המשפטי לממשלה על פי המלצה משותפת של ראש הממשלה ושר המשפטים. מוצע לקבוע כי היועץ המשפטי לממשלה יהיה עובד המדינה, ודבר מינויו יפורסם ברשומות. סעיפים מוצע לקבוע את תנאי הכשירות למינוי ליועץ 5 ו־6 משפטי לממשלה – אזרחות ותושבות ישראלית, כשירות לכהן כשופט בבית המשפט העליון והיותו משפטן בעל שיעור קומה. עוד מוצע לקבוע כי בשלוש השנים שלפני הצגת מועמדותו, המועמד לא יהיה חבר הכנסת ולא יימנה עם רשימת מועמדים לכנסת, לא יהיה ראש עירייה או מועצה מקומית או סגנו ולא יהיה חבר בגוף בוחר כהגדרתו בסעיף 3א(א) לחוק שירות המדינה (סיוג פעילות מפלגתית ומגבית כספים), התשי"ט–1959 (להלן – גוף בוחר). מוצע לקבוע כי גם במהלך כהונתו ובשנה שלאחר תום תקופת כהונתו לא יוכל היועץ המשפטי לממשלה לכהן באחד מהתפקידים האמורים. סעיפים מוצע לקבוע כי היועץ המשפטי לממשלה יחדל 7 ו־8 לכהן בתפקידו במקרים האלה: 1. בהתאם לתפיסה שלפיה היועץ המשפטי לממשלה משמש כ"עורך הדין של הממשלה", מוצע לקבוע כי תקופת כהונתו תהיה כתקופת כהונתה של הממשלה שמינתה אותו. ואולם, כדי להימנע מאי־איוש התפקיד, מוצע לקבוע כי בתקופה של מאה הימים לאחר כינונה של ממשלה חדשה ימשיך היועץ המשפטי לממשלה לכהן בתפקידו, אלא אם כן החליטה הממשלה החדשה על מינוי יועץ משפטי לממשלה מטעמה במהלך התקופה האמורה; 2. בהתפטרותו, באמצעות מסירת כתב התפטרות לראש הממשלה; 3. אם הורשע בפסק דין סופי בעבירה שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי לשמש כיועץ המשפטי לממשלה; 4. בהעברתו מכהונתו; לעניין זה, מוצע להסמיך את הממשלה, לפי המלצה משותפת של ראש הממשלה ושר המשפטים, להעביר את היועץ המשפטי מכהונתו בהתקיים אחת מאלה: יש בינו ובין הממשלה חילוקי דעות המקשים, לדעת הממשלה, על קיום שיתוף פעולה יעיל ביניהם; נבצר ממנו דרך קבע למלא את תפקידו; הוא עשה מעשה שאינו הולם את מעמדו; הוא מסרב למלא חובה המוטלת עליו לפי החוק המוצע או לפי כל דין אחר; מתנהלת נגדו חקירה פלילית או שתלוי ועומד נגדו כתב אישום. עוד מוצע להסמיך את הממשלה, בהמלצת שר המשפטים, להשעות את היועץ המשפטי לממשלה לתקופה שתקבע, אם מתנהלת נגדו חקירה פלילית או אם הוגש נגדו כתב אישום וטרם ניתן פסק דין סופי בעניינו. בטרם החלטה על העברה מכהונה או השעיה של היועץ המשפטי לממשלה תהיה הממשלה מחויבת לתת לו הזדמנות להשמיע את טענותיו בפניה או בפני ועדת שרים שתמנה לעניין זה. סעיף 9 מוצע להסמיך את הממשלה, לפי המלצת שר המשפטים ובהסכמת היועץ המשפטי לממשלה, למנות שניים מהמשנים שלו לתפקידים ייעודיים. מוצע לקבוע כי ימונה משנה בכיר שיהיו נתונות לו הסמכויות שיימנו בחלק ג' לתוספת הראשונה, שעניינן שמירה על האינטרס הציבורי במובנו הרחב. בעת הכנת הצעת החוק לקריאה השנייה ולקריאה השלישית תדון ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת (להלן – ועדת החוקה) ברשימת הסמכויות שייכללו בחלק זה בתוספת הראשונה. המשנה הבכיר יהיה כפוף ליועץ המשפטי לממשלה, אולם בעת הפעלת הסמכויות שבחלק ג' לתוספת הראשונה, המשנה הבכיר יהיה עצמאי בשיקול דעתו. לפיכך, כל הנחיה של היועץ המשפטי לממשלה למשנה הבכיר בעניינים הנוגעים לסמכויותיו האמורות תינתן בכתב, ויש להניחה על שולחן ועדת החוקה או על שולחן ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, לפי העניין. בכל הנוגע לייצוג, ככלל, בעת הפעלת סמכויותיו האמורות מיוצג המשנה הבכיר בבית המשפט על ידי היועץ המשפטי לממשלה בהתאם להוראות סימן ג' לפרק זה, אולם אם עניינה של הסמכות הנתונה לו בחוק הוא נקיטת הליכים לפני בית משפט, כגון סמכות להגיש ערעור או בקשה לבית המשפט, הוא לא ייוצג על ידי היועץ המשפטי לממשלה, וההוראות האמורות לא יחולו באותו הליך. מעבר לכך, בדומה לסמכות התובע הכללי בסעיף 45, אם מתנהל הליך בבית משפט הנוגע לסמכויותיו, בין שהיועץ המשפטי לממשלה מייצג בהליך ובין שלאו, המשנה הבכיר יהיה מוסמך להתייצב בהליך בעצמו ולהציג את עמדתו הנפרדת מעמדת המדינה ולא יידרש לקבל רשות לכך מהממשלה. לבסוף, יודגש כי החלטה על אופן יישום הדין והפעלת סמכות מסוימת בידי המשנה הבכיר במקרה מסוים, לא תיחשב כמתן חוות דעת משפטית בכתב על ידי היועץ המשפטי לממשלה לפי סעיף 12, וכך הממשלה לא תוכל לקבוע אחרת ממה שקבע בהחלטותיו, בהחלטת ממשלה לפי סעיף 13(א)(3). כמו כן, הממשלה תמנה משנה נוסף מקרב המשנים ליועץ המשפטי לממשלה, לפי המלצת שר המשפטים ובהסכמת היועץ המשפטי לממשלה. משנה זה ישמש כממלא מקום היועץ המשפטי לממשלה וימלא את התפקידים והסמכויות של היועץ המשפטי לממשלה אם התפנה מקומו של היועץ המשפטי לממשלה או שהוא אינו יכול למלא את תפקידו מכל סיבה שהיא. במשנה זה צריכים להתקיים תנאי הכשירות הנדרשים מהיועץ המשפטי לממשלה. סימן ב': תפקידים וסמכויות סעיף 10 מוצע לקבוע כי בעת מתן ייעוץ משפטי, היועץ המשפטי לממשלה יסייע לממשלה בהגשמת מדיניותה ויעדיה. היועץ המשפטי לממשלה יידרש להצביע בפני הממשלה על החלופות המשפטיות להגשמת המדיניות והיעדים האמורים. עוד יובהר כי את פעילותו האמורה יעשה היועץ המשפטי לממשלה במסגרת הדין ותוך הקפדה על שמירתו. סעיפים מוצע לקבוע כי היועץ המשפטי לממשלה יהיה 1 1 ו־14 אחראי לתת לכל גורמי הרשות המבצעת עצה וחוות דעת משפטית בענייני חוק ומשפט, והוא יהיה רשאי לעשות כן ביוזמתו אם יסבור שיש צורך בכך. לתפקיד זה עשויים להיות היבטים שונים, ובהם ייעוץ משפטי שוטף וייעוץ משפטי בענייני חקיקה, למשל בסיוע בהכנת הצעות חוק ממשלתיות וחקיקת משנה. מוצע לקבוע כי חוות הדעת שייתן היועץ המשפטי לממשלה יהיו בכתב, אך יכול שיינתנו גם בעל פה אם היועץ המשפטי לממשלה יסבור כי יש טעם לכך או כי הדבר מתחייב מהנסיבות. אם יתעוררו היבטים הנוגעים לתחום המשפט הפלילי הנדרשים למילוי כל אחד מהיבטי תפקידו, היועץ המשפטי לממשלה יתייעץ עם התובע הכללי, שהוא הגורם המוסדי שאמון על הסמכויות בתחום המשפט הפלילי כהגדרתן המוצעת. מוצע לקבוע כי מערך הייעוץ המשפטי לממשלה יהיה מערך היררכי, כך שכלל היועצים המשפטיים ברשות המבצעת ייתנו עצה וחוות דעת משפטית למשרד הממשלתי או לגוף ברשות המבצעת שבו הם פועלים מכוח סמכותו של היועץ המשפטי לממשלה ומטעמו. קביעה זו נועדה להבהיר את הכפיפות המקצועית של כלל היועצים המשפטיים ברשות המבצעת ליועץ המשפטי לממשלה, ובכלל זה את יכולתו של היועץ המשפטי לממשלה לאשר, לבטל או לשנות חוות דעת של יועץ משפטי כאמור. כמו כן עולה מקביעה זו כי מעמדה של חוות דעת של יועץ משפטי ברשות המבצעת יהיה כמעמד חוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה כלפי הגוף שהוא מייעץ לו. סעיפים לפי פסיקת בית המשפט העליון, היועץ המשפטי 2 1 ו־13 לממשלה הוא הפרשן המוסמך של הדין כלפי הרשות המבצעת, כלומר חוות הדעת שלו בשאלות משפטיות משקפות מבחינת הרשות המבצעת את הדין הקיים. מכאן נובע, לדעת בית המשפט, כי חוות דעתו של היועץ בסוגיות משפטיות מחייבת את הממשלה ורשויותיה כל עוד בית המשפט לא פסק אחרת (ראו למשל בג"ץ 93/4267 אמיתי – אזרחים למען מינהל תקין וטוהר המידות נ' ראש ממשלת ישראל, פ"ד מז(5) 441, 475 (1993), ולאחרונה, פה אחד בהרכב מורחב, בג"ץ 23/6198 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' שר הביטחון, פסקה 84, ניתן ביום 2024.6.25). ועדות ציבוריות קודמות שעסקו בנושא אימצו גישה שונה מזו המשתקפת בפסיקה זו. ועדת אגרנט הבחינה בין הממשלה במליאתה לבין יתר הגופים שבמסגרתם הרשות המבצעת פועלת, כגון שרים, משרדי ממשלה ויחידות ממשלתיות אחרות: לגבי הממשלה במליאתה קבעה הוועדה כי "אם אין כל הוראה מפורשת בחוק בעניין הנדון, הרי מחייב הסדר הטוב במדינה, כי בדרך כלל תתייחס הממשלה לחוות הדעת המשפטית של מי שממלא את התפקיד של היועץ המשפטי לממשלה, ואשר יש לו ההכשרה של שופט בית המשפט העליון, כאל חוות דעת המשקפת את החוק הקיים" (דוח ועדת המשפטנים בדבר סמכויות היועץ המשפטי לממשלה (1962), ספר קלינגהופר על המשפט הציבורי 421 (1993) (להלן – דוח ועדת אגרנט)). עם זאת, צוין בדוח ועדת אגרנט כי "רשאית הממשלה, תוך צאתה מן ההנחה האמורה, להחליט כיצד עליה לפעול במקרה המסויים, לפי שיקול דעתה שלה" (דוח ועדת אגרנט, עמ' 448–449). לגבי כל יתר גופי הרשות המבצעת סברה ועדת אגרנט כי "באשר ליתר הרשויות, השייכות לזרוע המבצעת במדינה, סבורים אנו, כי לא יכול להיות ספק בדבר, כי מחובתן לראות את חוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה כמדריכה בשאלות חוק ומשפט" (שם). באוקטובר 1962 אימצה הממשלה את מסקנותיה של ועדת אגרנט. יצוין כי ועדת שמגר, שעסקה אף היא בין היתר בנושא מעמד חוות הדעת של היועץ המשפטי לממשלה, לא ערערה על ההבחנות האמורות שנעשו בוועדת אגרנט (הוועדה הציבורית לבחינת דרכי המינוי של היועץ המשפטי לממשלה ונושאים הקשורים לכהונתו (1998)). מטרתו של ההסדר המוצע היא לשנות את ההלכה שנפסקה בנושא מעמד חוות הדעת של היועץ המשפטי לממשלה. על כן, מוצע כי ככלל, גורמי הרשות המבצעת יראו חוות דעת משפטית שניתנה בכתב על ידי היועץ המשפטי לממשלה בדבר הדין הקיים כמשקפת את הדין. ואולם, אין בחוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה כשלעצמה כדי ליצור דין חדש או לשנות את הדין שהיה בתוקף ערב מתן חוות הדעת. עם זאת, מוצע להבהיר כי אם הממשלה תראה טעם לכך, היא רשאית להחליט כיצד עליה לפעול במקרה המסוים – היא לא תהיה חייבת להתייחס לחוות דעת מסוימת של היועץ המשפטי לממשלה כמשקפת את הדין, והיא תהיה רשאית לפטור את כל גורמי הרשות המבצעת מחובה זו. לשם השקיפות הציבורית, מוצע לקבוע כי אם החליטה הממשלה כאמור, היא תהיה מחויבת להניח את החלטתה, בצירוף חוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה, על שולחן ועדת החוקה או על שולחן ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, לפי העניין. לנוכח הצורך בשמירה על עצמאותו המקצועית של התובע הכללי, מוצע לקבוע כי הוא וכל מי שפועל מכוחו או בהנחייתו לא יהיה מחויב להתייחס לחוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה כמשקפת את הדין בעניינים הנוגעים לסמכויות בתחום המשפט הפלילי. החרגה דומה מוצע לקבוע גם כלפי כל גורם שמפעיל סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית, אף אם הוא חלק מהרשות המבצעת, לנוכח הצורך בשמירה על עצמאותו השיפוטית. סימן ג': ייצוג המדינה בערכאות סעיף 15 לפי פסיקת בית המשפט העליון והפרקטיקה שהתפתחה בעניין ייצוג המדינה בערכאות, העמדה שמציג היועץ המשפטי לממשלה בפני בית המשפט בהליכים שבהם הוא מייצג את המדינה נחשבים לעמדתה של המדינה, ואישורו נדרש לשם מתן ייצוג נפרד לרשות השלטונית. מטרתו של סימן זה היא לשנות את הפסיקה האמורה ולהבטיח הצגה נאמנה של עמדת המדינה בהליכים בפני בית המשפט. סעיף 16 להבהרת היקף תחולת ההסדרים שבסימן זה, העוסק בייצוג המדינה בערכאות, מוצעות הגדרות אלו: "בית המשפט" – הסדר הייצוג יחול על ייצוג המדינה בפני כל ערכאה שיש בידה סמכות שפיטה, לרבות בית המשפט הגבוה לצדק. הגדרה זו מתקשרת לנוסחו של סעיף 1 לחוק־יסוד: השפיטה, המבהיר שמלבד בתי המשפט ושופטיהם, סמכות שפיטה נתונה גם לבתי דין דתיים ואחרים ולרשויות אחרות שסמכות זו נתונה להם בחקיקה. "המדינה" – המדינה שאת ייצוגה מוצע להסדיר תכלול רק את הממשלה ואת כל גופי הרשות המבצעת שאינם מאוגדים, כלומר היא לא תכלול רשויות של המדינה שאינן חלק מהרשות המבצעת, כגון הכנסת, מבקר המדינה ונשיא המדינה, או תאגידים סטטוטוריים, על אף היותם חלק מהרשות המבצעת במובנה הרחב. סעיפים מוצע לקבוע כי ככלל, הגורם בעל הסמכות 7 1 ו־22 להציג את עמדת הרשות המבצעת בהליכים המתנהלים בפני בית המשפט, לרבות עתירות בפני בית המשפט הגבוה לצדק, הוא היועץ המשפטי לממשלה. במסגרת זו יסייע היועץ המשפטי לממשלה ככל יכולתו בהגשמת המדיניות והיעדים של הממשלה. יודגש כי חובות המסירות, הנאמנות, ההגינות והשמירה על כבוד המקצוע ויחס כבוד לבית המשפט שחלות על כל עורך דין בשעה שהוא מייצג את לקוחו (ראו: כלל 2 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו–1986), יחולו גם על היועץ המשפטי לממשלה, והכול במסגרת הדין ותוך הקפדה על שמירתו. היועץ המשפטי לממשלה יוכל לייצג גם גופים אחרים שאינם באים כאמור בגדר ההגדרה "המדינה" המוצעת, ובלבד שיש הסכמה לכך הן מצד היועץ המשפטי לממשלה והן מצד אותם גופים, ובכל הנוגע לכנסת – גם הסכמה של היועץ המשפטי לכנסת. סעיף 18 מוצע להבהיר את העיקרון שלפיו הסמכות לקבוע את עמדת המדינה שתוצג בפני בית המשפט על ידי היועץ המשפטי לממשלה תהיה נתונה בידי הממשלה. קביעת עמדת הממשלה יכול שתתבצע באמצעות החלטה של הממשלה במליאתה או בדרכים אחרות שתקבע הממשלה, לרבות באמצעות ועדת שרים או שר המשפטים. לצד זאת, מוצע להבהיר שכל עוד לא קבעה הממשלה עמדה אחרת, ברירת המחדל היא שהעמדה שקבע היועץ המשפטי לממשלה והציג בשם המדינה לבית המשפט היא עמדת המדינה. כך, כל עוד לא תקבע הממשלה אחרת, אם יתעוררו מחלוקות בין גורמים ברשות המבצעת בדבר העמדה שיש להציג בפני בית המשפט, היועץ המשפטי לממשלה הוא שיכריע בה, באופן שיאפשר הצגה של "קול אחד" מטעם המדינה לפני בית המשפט. סעיפים מוצע לקבוע כי אם היועץ המשפטי לממשלה 9 1 ו־20 יסבור כי לא ניתן להציג את עמדת המדינה בהליך מסוים כפי שהתקבלה על ידי הממשלה (או אחד מהאורגנים שקבעה כאמור), הוא יידרש להודיע על כך לממשלה, לשר המשפטים ולשר הנוגע בדבר. במקרה כזה תהיה הממשלה רשאית לקבוע שבאותו הליך, עמדת המדינה תוצג על ידי עורך דין אחר שתקבע (להלן – ייצוג חיצוני). כמו כן, הממשלה תהיה רשאית להחליט על ייצוג חיצוני גם אם השר הנוגע בדבר יסבור כי בהליך מסוים עמדת המדינה אינה מוצגת כראוי או כי היא לא תוצג כראוי. בדומה לאופן קביעת עמדת המדינה, קביעת הממשלה בדבר ייצוג חיצוני יכולה להתקבל באמצעות החלטה של הממשלה במליאתה או בדרכים אחרות שתקבע הממשלה, לרבות באמצעות ועדת שרים או שר המשפטים. ואולם, אם העניין נוגע לשר אחד בלבד והיועץ המשפטי לממשלה מסר הודעה שלפיה לא ניתן להציג את עמדת המדינה שהממשלה קבעה בפני בית המשפט, 2 דיני מדינת ישראל, נוסח חדש 11, עמ' 282. בחלוף שלושים ימים שבהם הממשלה לא החליטה על ייצוג חיצוני, השר הנוגע בדבר יהיה רשאי למנות בעצמו עורך דין אחר שיציג את עמדת המדינה בפני בית המשפט. סעיף 21 מוצע לקבוע כי אם הממשלה החליטה על ייצוג חיצוני, היועץ המשפטי לממשלה לא יהיה רשאי להתייצב באותו הליך מכוח סמכותו לפי פקודת סדרי הדין (התייצבות היועץ המשפטי לממשלה) [נוסח חדש] (להלן – פקודת ההתייצבות), אלא אם כן הממשלה תאשר זאת. אישור כאמור יכול להינתן באמצעות החלטה של הממשלה במליאתה או בדרכים אחרות שתקבע הממשלה כאמור. ואולם, בעניין הנוגע לסמכויות בתחום המשפט הפלילי או בסוגים שונים של הליכים המנויים בתוספת השנייה, שבהם יש חשיבות להשמעת עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה כגורם משפטי עצמאי, יהיה היועץ המשפטי לממשלה מוסמך להתייצב מכוח פקודת ההתייצבות אף בלא אישור מהממשלה, גם אם הממשלה החליטה על ייצוג חיצוני. לעניין זה יובהר כי התייצבות המשנה הבכיר ליועץ המשפטי לממשלה בעניינים הנוגעים לשמירת האינטרס הציבורי המנויים בחלק ג' לתוספת הראשונה והתייצבות התובע הכללי בעניינים הנוגעים לסמכויות בתחום המשפט הפלילי, לפי סעיפים 9 ו־45, לפי העניין, לא יהיו טעונים את אישור הממשלה. סעיף 23 לנוכח עקרון היסוד בדבר עצמאות שיקול הדעת של התובע הכללי, יובהר כי הוראות הסימן, לרבות לעניין קביעת עמדת המדינה או החלטה על ייצוג חיצוני, לא יחולו לעניין הליכים המנוהלים על ידי התובע הכללי. בדומה, מוצע להחריג מהוראות הסימן גם סמכויות המנויות בחלק ג' לתוספת הראשונה, שעניינם נקיטת הליכים בפני בית המשפט לשם הגנה על האינטרס הציבורי. סימן ד': הוראות כלליות סעיף 24 מוצע לקבוע כי אם בית המשפט ראה בהליך שלפניו שהמדינה אינה צד לו, כי נדרש לברר את שאלת תוקפו של חוק, הוא יודיע על כך ליועץ המשפטי לממשלה, וזה יהיה רשאי להשמיע את טענותיו בפני בית המשפט. ההסדר המוצע דומה בעיקרו לזה החל על היועץ המשפטי לכנסת לפי סעיף 17(ג1) לחוק הכנסת, התשנ"ד–1994. סעיף 25 מוצע לקבוע כי כאשר היועץ המשפטי לממשלה מפעיל את הסמכויות הנתונות לו בחיקוק, הוא יהיה עצמאי בשיקוליו ובהחלטותיו. ואולם, יובהר כי אין בעצמאות שיקול הדעת האמורה כדי לגרוע מההוראות בחוק שמנחות את היועץ המשפטי לממשלה לפעול כדי לסייע לממשלה בהגשמת מדיניותה ויעדיה במסגרת פעולת הייעוץ או הייצוג כמוצע בסעיפים 10 ו־17, או מההוראות המאפשרות לממשלה להתגבר על עמדתו במסגרת פעולת הייעוץ או הייצוג כמוצע בסעיפים 13(א)(3) ו־18(א). סעיף 26 לפי ההמלצות בדוח ועדת אגרנט, מטעמים של אחריותיות כלפי הציבור והכנסת, לממשלה צריכה להיות סמכות לפקח על היועץ המשפטי לממשלה. ברוח המלצות אלו מוצע לקבוע עיקרון שלפיו היועץ המשפטי לממשלה יישא באחריות למילוי תפקידו בפני הממשלה, והוא יהיה נתון לפיקוחו של שר המשפטים, שיפעל בעניין זה מטעם הממשלה. כדי לאפשר פיקוח כאמור, מוצע להטיל על היועץ המשפטי לממשלה חובה למסור לשר המשפטים דיווח תקופתי על פעולותיו ולבוא עימו בדברים אם יסבור שהתעוררה שאלה בעלת חשיבות ביטחונית, מדינית או ציבורית. כמו כן ימסור היועץ המשפטי לממשלה לשר המשפטים, לבקשתו, דין וחשבון על פעולותיו, דרך כלל או במקרה מסוים. פרק ג': התובע הכללי כללי עקרון עצמאות שיקול הדעת של התובע הכללי הוא אחת מהמסקנות המרכזיות בדוח ועדת אגרנט, והוא מקובל מאז ועד היום כעקרון יסוד שאינו שנוי במחלוקת. על פי עיקרון זה, לתובע הכללי צריכה להיות עצמאות מלאה בהפעלת סמכויותיו לפי הדין הפלילי, והוא חייב להפעיל אותן בלי להיות כפוף להוראות של שר המשפטים או של הממשלה. ביסוד עיקרון זה עומדת ההבנה כי לרשויות השלטון יש אינטרס מובנה להשפיע על שיקול דעתו של התובע, הן מתוך רצון שהוא יהיה נוח כלפיהן ויימנע מפתיחת הליכים פליליים נגדן והן מתוך החשש לשימוש של השלטון בתובע הכללי לשם רדיפה של מתנגדים פוליטיים (דוח ועדת אגרנט, עמ' 428). לנוכח הפיצול המוצע בתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, מוצע לקבוע הוראות שיסדירו באופן מקיף היבטים שונים הנוגעים לתפקיד התובע הכללי במתכונתו החדשה, לאחר הפרדתו מהיועץ המשפטי לממשלה, תוך שמירה על עקרון היסוד של עצמאות שיקול הדעת של התובע הכללי מצד אחד, ועל הצורך באחריותיות ודיווחיות של התובע הכללי כלפי הממשלה מצד שני. בין השאר, מוצע להסדיר את אופן המינוי והכהונה של התובע הכללי, תפקידיו וסמכויותיו, עצמאותו של התובע הכללי ופיקוח הממשלה עליו, התייצבותו בהליכים והעמדה לדין במקרים מיוחדים. סימן א': מינוי וכהונה סעיפים 27, אחד הביטויים המרכזיים של עצמאות 9 2, 30 ו־31 שיקול הדעת של התובע הכללי הוא אופן המינוי והפיטורים שלו. בספרות המשפטית ובדיון הציבורי הער שהתפתח בעניין זה במהלך השנים, יש הסכמה רחבה שלפיה כדי לייצר הליכי מינוי ופיטורים שמבטיחים את עצמאות התובע הכללי, נדרשת מעורבות גורם מקצועי, עצמאי ובלתי תלוי. על יסוד התפיסה האמורה, מוצע לקבוע כי מינוי התובע הכללי בידי הממשלה, לפי המלצת שר המשפטים, ייעשה רק מקרב המועמדים שעליהם תמליץ ועדה ציבורית (להלן – הוועדה הציבורית). נדבך נוסף שנועד לשמור על עצמאותו של התובע הכללי הוא קציבת כהונתו לתקופת כהונה אחת של שש שנים. התובע הכללי יהיה עובד המדינה, ודבר מינויו יפורסם ברשומות. הוועדה הציבורית תהיה ועדה קבועה ובה חמישה חברים שימנה שר המשפטים, והיא תבדוק את כשירותם והתאמתם של מועמדים לכהונת התובע הכללי ותמליץ על מועמדים שתמצא מתאימים וראויים לכהונה זו. היא אף תדון בהצעות לסיום כהונתו. אלה יהיו חברי הוועדה הציבורית: 1. שופט בדימוס של בית המשפט העליון או בית המשפט המחוזי שיבחר חבר שופטי בית המשפט העליון, שיכהן בוועדה לתקופה של שש שנים והוא יהיה יושב ראש הוועדה; 2. שר לשעבר, יועץ משפטי לממשלה לשעבר או תובע כללי לשעבר שתמנה הממשלה לפי המלצת שר המשפטים, שיכהן בוועדה כל עוד מכהנת הממשלה שמינתה אותו; 3. חבר הכנסת או חבר הכנסת לשעבר שתבחר ועדת החוקה, שיכהן בוועדה כל עוד מכהנת הכנסת שוועדת החוקה שלה בחרה אותו; 4. עורך דין בעל מומחיות בתחום המשפט הפלילי שיבחר הסניגור הציבורי הארצי, שיכהן בוועדה לתקופה של שש שנים; 5. חבר הסגל האקדמי של מוסד להשכלה גבוהה המומחה בתחום המשפט הפלילי שיבחרו הדיקנים של הפקולטות למשפטים במוסדות להשכלה גבוהה, שיכהן בוועדה לתקופה של שש שנים. אם יתפנה מקומו של חבר הוועדה, ימונה או ייבחר חבר אחר במקומו. מינוי הוועדה ושינויים בהרכבה יפורסמו ברשומות. סעיפים מוצע לקבוע את תנאי הכשירות למינוי כתובע 8 2 ו־39 הכללי – אזרחות ותושבות ישראלית, כשירות לכהן כשופט בבית המשפט העליון והיותו משפטן בעל שיעור קומה ובעל ניסיון בתחום המשפט הפלילי. עוד מוצע לקבוע כי בשלוש השנים שלפני הצגת מועמדתו, המועמד לא יהיה חבר הכנסת ולא יימנה עם רשימת מועמדים לכנסת, לא יהיה ראש עירייה או מועצה מקומית או סגנו ולא יהיה חבר בגוף בוחר. מוצע לקבוע כי גם במהלך כהונתו ובשלוש השנים שלאחר תום תקופת כהונתו, התובע הכללי לא יוכל לכהן באחד מהתפקידים האמורים. סעיפים מוצע לקבוע את דרכי פעולתה של הוועדה 2 3 עד 37 הציבורית. יושב ראש הוועדה הציבורית יכנס אותה שישה חודשים לפני תום תקופת כהונתו של התובע הכללי, ואם התעורר צורך למנות תובע כללי לפני תום תקופת הכהונה – לאחר ששר המשפטים הודיע על כך ליושב ראש הוועדה. הוועדה תקיים את דיוניה בתדירות ובמועדים שיאפשרו לה, ככל האפשר בנסיבות העניין, להגיש לשר המשפטים את המלצותיה לא יאוחר משישים ימים לפני תום תקופת כהונתו של התובע הכללי, ואם התעורר צורך למנות תובע כללי לפני תום תקופה הכהונה – מוקדם ככל האפשר. ראש הממשלה, שר המשפטים או כל שני חברי הוועדה הציבורית יהיו רשאים, בהסכמת המועמד, להציע, בכתב, מועמדים לוועדה הציבורית. שמות המועמדים יפורסמו לציבור בדרך שתקבע הוועדה. עם סיום דיוניה תמליץ הוועדה, בכתב, בפני שר המשפטים על המועמדים העומדים בתנאי הכשירות שאותם מצאה מתאימים וראויים לכהן כתובע כללי. המלצה על מועמד תהיה טעונה רוב של ארבעה מתוך חמשת חברי הוועדה לפחות, והיא תפורסם ברשומות. הוועדה תמליץ על שני מועמדים לפחות, וככל האפשר על שלושה מועמדים לפחות. בסמוך לקבלת המלצות הוועדה יביא שר המשפטים את מינוי התובע הכללי לדיון בממשלה, והוא ימליץ על אחד או יותר מן המועמדים שעליהם המליצה הוועדה הציבורית. אם הממשלה תחליט שלא למנות אף אחד מהמועמדים המומלצים, יוחזר הדיון לוועדה הציבורית, ובשלב זה היא תהיה רשאית להמליץ על מועמד אף ברוב של שלושה מתוך חמשת חבריה. הוועדה הציבורית תקבע את סדרי עבודתה ככל שלא נקבעו בחוק המוצע או בתקנות לפיו. סעיפים מוצע לקבוע כי אם לא התמנה תובע כללי 8 3 ו־42 חדש לפני תום תקופת כהונתו של התובע הכללי המכהן, הממשלה תהיה רשאית, לפי המלצת שר המשפטים שניתנה לאחר שנועץ בוועדה הציבורית, להאריך את תקופת כהונתו של התובע הכללי המכהן בתקופת כהונה אחת שלא תעלה על שישה חודשים, או למנות לו ממלא מקום מקרב עובדי התביעה הכללית שמתקיימים בהם תנאי הכשירות לתובע כללי לתקופה אחת שאינה עולה על שלושה חודשים. החלטה כאמור תפורסם ברשומות. מתוך הבנה כי ייתכנו מקרים שבהם לא יהיה די בהסדר המוצע, מוצע לקבוע כי התובע הכללי, בהסכמת שר המשפטים, ימנה משנה בכיר מקרב המשנים שלו שמתקיימים בו תנאי הכשירות לכהונת התובע הכללי. המשנה הבכיר ימלא את מקומו של התובע הכללי אם הממשלה לא תפעיל את סמכותה להאריך את כהונתו של התובע הכללי או למנות לו ממלא מקום, אם הממשלה האריכה את תקופת כהונתו או מינתה לו ממלא מקום והסתיימה תקופת ההארכה או מילוי המקום, לפי העניין, או במקרים שבהם התובע הכללי נעדר מהארץ, הושעה או נבצר ממנו זמנית למלא את תפקידו. סעיפים מוצע לקבוע כי התובע הכללי יחדל לכהן 40 ו־41 בתפקידו במקרים האלה: 1. בתום תקופת כהונתו, כלומר בתום תקופת כהונה של שש שנים; 2. בהתפטרותו, באמצעות מסירת כתב התפטרות לראש הממשלה; 3. אם הורשע בפסק דין סופי בעבירה שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי לכהן כתובע הכללי; 4. בהעברתו מכהונתו. לעניין זה, מוצע להסמיך את הממשלה, לפי המלצה של שר המשפטים, להעביר את התובע הכללי מכהונתו בהתקיים אחת מאלה: נבצר ממנו דרך קבע למלא את תפקידו; הוא עשה מעשה שאינו הולם את מעמדו; הוא מסרב למלא חובה המוטלת עליו לפי החוק המוצע; מתנהלת נגדו חקירה פלילית או הוגש נגדו כתב אישום וטרם ניתן פסק דין סופי בעניינו. כדי לשמור על עקרון עצמאות שיקול הדעת של התובע הכללי ולוודא כי תנאי מהתנאים האמורים אכן מתקיים, מוצע כי העברתו מכהונתו תהיה טעונה את הסכמתה של הוועדה הציבורית. עוד מוצע להסמיך את הממשלה, בהמלצת שר המשפטים ובהסכמת הוועדה הציבורית, להשעות את התובע הכללי לתקופה שתקבע, אם מתנהלת נגדו חקירה פלילית או הוגש נגדו כתב אישום וטרם ניתן פסק דין סופי בעניינו. בטרם החלטה על העברה מכהונה או השעיה של התובע הכללי יהיו הוועדה הציבורית והממשלה מחויבות לתת לו הזדמנות להשמיע את טענותיו. סימן ב': תפקידים וסמכויות סעיפים מוצע לעגן בחקיקה את עקרון היסוד בדבר 3 4 ו־46 עצמאות שיקול הדעת של התובע הכללי, ולקבוע כי בהפעלת סמכויותיו יהיה התובע הכללי עצמאי בשיקוליו ובהחלטותיו וכי בכל עניין כאמור לא תהיה עליו מרות זולת מרותו של הדין. כדי לחזק עיקרון זה גם מבחינה מוסדית, מובהר כי התובע הכללי לא יהיה נתון לפיקוחו או למרותו של היועץ המשפטי לממשלה, המשמש כ"עורך הדין של הממשלה", ולא ימלא כל תפקיד מטעמו. בד בבד, מוצע להבהיר את אחריות התובע הכללי כלפי הממשלה ואת יכולת הפיקוח של הממשלה עליו. התובע הכללי יישא באחריות למילוי תפקידו בפני הממשלה ויהיה נתון לפיקוח של שר המשפטים מטעם הממשלה. במסגרת זו, על התובע הכללי להביא בחשבון את החלטות הממשלה ומדיניותה בכל הנוגע לעניינים כלליים של מדיניות אכיפת הדין הפלילי ולסדרי המינהל של התביעה הכללית. כמו כן, התובע הכללי ימסור לשר המשפטים דיווח תקופתי על פעולותיו ויבוא עימו בדברים במקרים שבהם התובע הכללי יסבור שהתעוררה שאלה בעלת חשיבות ביטחונית, מדינית או ציבורית. כמו כן ימסור התובע הכללי לשר המשפטים, לבקשתו, דין וחשבון על פעולותיו, דרך כלל או במקרה מסוים. כדי להבטיח את עקרון עצמאות שיקול הדעת של התובע הכללי בד בבד עם הסדרי הפיקוח, האחריותיות והדיווחיות שיש לו כלפי הממשלה, מוצע להבהיר כי אין בהסדרי הפיקוח כדי להתיר לממשלה, לשר המשפטים או לכל גורם אחר ברשות המבצעת להנחות את התובע הכללי או להורות לו כיצד עליו לפעול במקרה מסוים. עוד מוצע להבהיר כי אם התובע הכללי יסבור כי אם יבוא בדברים עם שר המשפטים או ימסור לו דין וחשבון על מקרה מסוים עלולה להיגרם פגיעה באינטרס ציבורי חשוב, ובכלל זה יעמיד את שר המשפטים במצב של ניגוד עניינים, הוא לא יהיה חייב לעשות כן. במקרה כזה יהיה על התובע הכללי למסור את הדין וחשבון לנציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות. סעיף 44 מוצע לקבוע את העיקרון שלפיו הליכים פליליים מטעם המדינה ינוהלו בידי התובע הכללי או תובע אחר שהוא נציגו והוסמך לכך לפי דין, ובכלל זה לפי סעיף 12 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב–1982. סעיף 45 לנוכח ייחוד הטיפול בניהול הליכים פליליים מטעם המדינה בידי התובע הכללי, מוצע לקבוע כי התובע הכללי יהיה רשאי להתייצב בהליך בפני בית המשפט הנוגע לסמכויות בתחום המשפט הפלילי או שעשויה להיות לו השפעה על נקיטת הליכים פליליים ולהשמיע את דברו בעניין. זאת, מתוך הכרה בהשפעה האפשרית של הליכים שונים על סמכויות בתחום המשפט הפלילי או על נקיטת הליכים פליליים אף אם פרוצדורלית הם אינם הליכים פליליים. התייצבות זו לא תהיה טעונה את אישור הממשלה, בית המשפט או כל גורם אחר, והתובע הכללי יכול להתייצב בהליך כאמור גם במקרה שבו היועץ המשפטי לממשלה מציג עמדה מטעם המדינה, ואפילו אם היועץ המשפטי לממשלה מייצג את התובע הכללי בהליך, למשל בעתירה לבית המשפט הגבוה לצדק נגד פעולה שעשה התובע הכללי. כמו כן, יובהר כי אין בהסדר המוצע כדי לגרוע מסמכותו של היועץ המשפטי לממשלה להתייצב בהליכים לפי סעיף 1 לפקודת ההתייצבות. סימן ג': העמדה לדין במקרים מיוחדים סעיפים 47, מוצע לקבוע הסדר מיוחד לפתיחה 8 4, 51, בחקירה והעמדה לדין של ראש ממשלה, 3 5 ו־54 שר, סגן שר, חבר הכנסת, שופט, דיין, קאדי, קאדי מד'הב, מבקר המדינה, נציב תלונות הציבור על שופטים ונציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות (להלן – נושאי משרה). זאת, לנוכח ההשלכות הציבוריות שעשויות להיות להעמדתם לדין ולנוכח הרגישות הנובעת מכך שאלה גורמים שתפקידם עשוי לחייבם לבקר את פעולת התובע הכללי או לפקח עליה. לפי המוצע, פתיחה בחקירה פלילית נגד נושא משרה תאושר על ידי בית המשפט המחוזי, לפי בקשת התובע הכללי. כדי להימנע מפגיעה בחקירה, מוצע לקבוע כי בית המשפט המחוזי יהיה רשאי לקבוע, לבקשת התובע הכללי, כי הדיון יתקיים בדלתיים סגורות ובמעמד צד אחד. מוצע לקבוע כי סמכותו של התובע הכללי להגיש כתב אישום נגד נושא משרה תהיה טעונה אישור של ועדת בכירים שהחלטותיה יתקבלו ברוב דעות. בוועדת הבכירים יהיו חברים שופט בדימוס של בית המשפט העליון או בית המשפט המחוזי שיבחר חבר שופטי בית המשפט העליון, והוא יהיה יושב ראש הוועדה; עורך דין שאינו נמנה עם התביעה הכללית שהוא בעל ניסיון בתחום המשפט הפלילי שימנה היועץ המשפטי לממשלה; עורך דין שאינו נמנה עם התביעה הכללית שהוא בעל ניסיון בתחום המשפט הפלילי שימנה יושב ראש הוועדה לענייני ביקורת המדינה של הכנסת (אשר לפי סעיף 106(א) (2) לתקנון הכנסת הוא חבר בסיעה מסיעות האופוזיציה). לנוכח האמור, מוצעים תיקונים משלימים בחוקים החלים על דיינים, קאדים וקאדים מד'הב לשם התאמתם להסדר החדש בעניין פתיחה בחקירה והעמדה לדין של נושאי משרה אלו. פרק ד': הוראות כלליות סעיף 49 מוצע לקבוע כי שר המשפטים יהיה ממונה על ביצוע של החוק והוא יהיה רשאי להתקין תקנות לביצועו, וכן מוצע להסמיכו לשנות את התוספת הראשונה, הקובעת את חלוקת הסמכויות בין בעלי התפקידים השונים שבחוק, ואת התוספת השנייה, הנוגעת לסוגי מקרים שבהם היועץ המשפטי לממשלה רשאי להתייצב בהליך לפני בית משפט גם כשהמדינה מיוצגת בייצוג חיצוני, ללא אישור הממשלה. שינוי התוספות יהיה טעון את אישור ועדת החוקה. מוצע להסמיך את שר המשפטים להכריע במחלוקות אם סמכות מסוימת שאינה מנויה בחיקוק נתונה ליועץ 9 דיני מדינת ישראל, נוסח חדש 10, עמ' 266. המשפטי לממשלה או לתובע הכללי, החלטה שיהיה עליו לפרסם ברשומות. סעיף 50 מוצע להבהיר כי כל עורך דין שערב תחילת החוק המוצע הייתה בידו הסמכה בתוקף מטעם היועץ המשפטי לממשלה לשמש כנציגו, הן בתחום הפלילי והן בתחומים אחרים, יראו אותו כאילו הוסמך כדין על ידי היועץ המשפטי לממשלה או התובע הכללי, לפי העניין, בהתאם להוראות החוק המוצע או לפי כל דין. סעיף 55 מוצע להבהיר כי הוראות החוק המוצע אינן גורעות מחסינות הנתונה לעובד ציבור לפי הוראות פרק ב' לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. סעיף 56 כדי להיערך ליישום ההסדר המוצע, מועד תחילתו לא יהיה ביום פרסומו ברשומות. ועדת החוקה תדון במועד המתאים לכך בעת הכנת הצעת החוק לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. ** מועד התחילה ייקבע בעת הכנת הצעת החוק לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. להערכת משרד האוצר, לא ניתן להעריך בשלב זה את העלות התקציבית של הצעת החוק אך על כל פנים היא אינה עולה על הסכום בהגדרה "הצעת חוק תקציבית" בסעיף 3ג לחוק־יסוד: משק המדינה.