הצעת חוק להנצחה, מחקר ותיעוד של פרשת ילדי תימן, המזרח והבלקן, התשפ"ג-2023

פרשת ילדי תימן, המזרח והבלקן היא פרשת חטיפתם והיעלמותם של אלפי פעוטות מקרב משפחות עולים חדשים, בעיקר מקרב עולי תימן אך גם מעיראק, תוניס, מרוקו, מדינות הבלקן ועוד, בין השנים 1948 ו-1970. ילדים אלה נעלמו במעברות שהוקמו כמחסה זמני בתהליך קליטתם, בבתי חולים, או בשכונות מצוקה שהוקמו לאחר פינוי המעברות. פרשת ילדי תימן, המזרח והבלקן היא פצע פעור בלב לבה של החברה הישראלית. מדובר על אלפי משפחות שמעידות וטוענות בתוקף כי אחד מבניהם או אחת מבנותיהם נעלמו, ופצע זה אינו מגליד עד לימינו אלה, בקרב בני הדור השני והשלישי. לצורך בחינת הפרשה נערכו בדיקות רשמיות מטעם המדינה באמצעות ועדות. הראשונה שבהן הייתה ועדה בין משרדית משותפת למשרד המשפטים ולמשטרה, שפעלה בין השנים 1968-1967)ועדת בהלול-מינקובסקי(. הוועדה השנייה הייתה ועדת שלגי, שהוגדרה כ"ועדת בדיקה" ופעלה בין השנים 1994-1988. רק בסוף שנות התשעים, קמה ועדת חקירה ממלכתית)ועדת כהן-קדמי(שפרסמה את מסקנותיה בשנת 2001. כל הוועדות הגיעו למסקנה שמרבית התינוקות נפטרו ולגבי עשרות תינוקות לא ידוע מה עלה בגורלם. העובדה שחומרי החקירה החשובים נותרו חסויים וסגורים לשבעים שנה מעוררת תחושה קשה. מטרתה של הצעת חוק זו היא להקל על העוול ועל הכאב שחוות המשפחות מאז אותן שנים של קליטת המונים עם הקמתה של מדינת ישראל, בראש ובראשונה על ידי קידום סדר יום של סולידריות והומניות, כלומר הכרה עמוקה ואמתית בפרשה ובמצוקתן של המשפחות, באמצעות קביעת מועד ציון שנתי להנצחת הפרשה אשר יחול מדי שנה ביום י"ג בכסלו, יום תחילת מבצע "על כנפי נשרים" להעלאת יהודי * המועד ייקבע בעת הכנת הצעת החוק לקריאה הראשונה.