הצעת חוק שמירת הסביבה החופית (בחינה ועדכון של תוכניות), התשפ"ג-2022

הצפויה בחוף – רבה. "לעיתים תוכניות אינן תואמות לצרכים החדשים ולראיה התכנונית החדשה, משום שמאז הכנתן חלו השינויים שחלו מאז נקבעה." בחוק שמירת הסביבה החופית, שאושר בשנת 2004, עוגנו על ידי המחוקק עקרונות ההגנה על הסביבה החופית, אוצרות הטבע והמורשת בה, וכן החובה למנוע ולצמצם במידת האפשר פגיעה באלה. ואולם, החוק קבע כי עקרונותיו יחולו רק על תוכניות חדשות שאושרו לאחר תחילת החוק, ולא יחולו על תוכניות שאושרו ערב תחילתו. כל תוכנית שאושרה, עומדת בתוקפה עד שתשונה על ידי תוכנית חדשה ממנה. בסביבה החופית, התוצאה היא כי קיימות תוכניות ישנות שניתן להוציא מכוחן היתרים והן אינן תואמות את הוראות חוק הסביבה החופית, כך שמימושן מותר בהתאם למצב המשפטי הקיים אולם פגיעתן עניין זה צוין במפורש אף בדוח מבקר המדינה לעניין השמירה על החופים מיום 8 במאי 2013: שינויים חקיקתיים והתגבשו תובנות חדשות. הדברים נוגעים גם לפיתוח רצועת החוף בישראל, שכן בשנים האחרונות חלו שינויים במדיניות הפיתוח ובחקיקה בנושא, ששיקפו את הרצון להגן על הסביבה החופית". לאור זאת הציע המבקר להקים מנגנון תכנוני של בחינה מחדש של תוכניות: "על מוסדות התכנון לקבוע אמות מידה מפורשות בנוגע למשך תקפותה של תוכנית מאושרת, וכמו כן עליהם לקבוע אם יש צורך מדי פעם בפעם לחזור ולבחון את מידת תקפותה של תוכנית שגובשה לפני שנים, לנוכח אין חולק כי אחד האזורים שבהם יש חשיבות מכרעת לבחינה מחדש של תוכניות ישנות הוא רצועת החוף הצרה של מדינת ישראל. כבר כיום רצועת החוף הזמינה לציבור עומדת על 5.1 ס"מ חוף לתושב,