הצעת חוק להכרה, הנצחה, מחקר ותיעוד של פרשת ילדי תימן, המזרח והבלקן, התשפ"ג-2022

פרשת ילדי תימן, המזרח והבלקן היא פרשת ניתוקם בכפייה של אלפי פעוטות מקרב משפחות עולים חדשים, בעיקר מקרב עולי תימן אך גם מעיראק, תוניס, מרוקו, מדינות הבלקן ועוד, בין השנים 1948 ועד 1970. ילדים אלה נעלמו במחנות הקליטה שהוקמו כמחסה זמני בתהליך קליטתם, בבתי חולים, במעברות או בשכונות מצוקה שהוקמו לאחר פינוי המעברות. פרשת ילדי תימן, המזרח והבלקן היא פצע פעור בלב לבה של החברה הישראלית. מדובר על אלפי משפחות אשר ילדיהם נעלמו לאחר שהיו בחסות גורמי המדינה או נציגיה, ופצע זה טרם הגליד עד לימינו אלה, בקרב בני הדור השני והשלישי. לצורך בחינת הפרשה נערכו בדיקות רשמיות מטעם המדינה באמצעות ועדות. הראשונה שבהן הייתה ועדה בין משרדית משותפת למשרד המשפטים ולמשטרה, שפעלה בין השנים 1968-1967)ועדת בהלול-מינקובסקי(. הוועדה השנייה הייתה ועדת שלגי, שהוגדרה כ-"ועדת בדיקה" ופעלה בין השנים 1994-1988. רק בסוף שנות התשעים, קמה ועדת חקירה ממלכתית)ועדת כהן-קדמי(שפרסמה את מסקנותיה בשנת 2001. הוועדות שפעלו לאורך השנים קבעו כי מרבית התינוקות נפטרו הרחק מהוריהם, ולגבי כ-80 מקרים 14 דיני מדינת ישראל, נוסח חדש 6, עמ' 120. *16 המועד ייקבע בעת הכנת הצעת החוק לקריאה הראשונה.