הצעת חוק שפות רשמיות, התשפ"ג-2023

מטרתה של הצעת חוק זו לעגן ברחל בתך הקטנה את מעמדן של השפות הרשמיות במדינת ישראל בהן יעשה שימוש במוסדות המדינה ונציגיה ובפרט את מעמדה של השפה הערבית כשפה רשמית במדינה. במדינת ישראל חיים כיום למעלה מ-2 מיליון דוברי ערבית; בשפה האנגלית נעשה שימוש נרחב בגופים ומוסדות ממלכתיים ומסחריים לצורך קשרי חוץ; והשפה הרוסית היא השפה הרביעית המדוברת ביותר במדינה. לפיכך, ישנו הכרח לעגן את מעמדן של השפות האמורות בצורה ברורה בחקיקה ולהבהיר מה הן החובות המוטלות על המדינה ביחס לשימוש בשפות האמורות. חקיקת חוק זה חשובה במיוחד בימים שלאחר חקיקת חוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי. במסגרת חוק-היסוד, נקבע שעברית היא שפת המדינה ולשפה הערבית יהיה מעמד מיוחד. עוד נקבע בחוק-היסוד שאין בהוראותיו לפגוע במעמד שניתן לשפה הערבית עובר לכינון חוק-היסוד ושהסדרת השימוש בשפה במוסדות ממלכתיים תהיה בחוק. נוכח חקיקת חוק-היסוד אפפה את הציבור ככלל ואת הציבור הערבי בפרט תחושה קשה של שנמוך מעמד השפה הערבית וחשש שמא יפורש החוק כמבטל את מעמדה הרשמי של השפה הערבית כשפה רשמית, כפי שהוכר בדבר המלך במועצה על ארץ ישראל. הצעת חוק זו, נועדה להבהיר את העמימות ולהבהיר שאין בחקיקת חוק-היסוד להפחית ממעמדה של השפה הערבית ושזו עודנה שפה רשמית במדינה כפי שנקבע בדבר המלך במועצה על ארץ ישראל ושנוכחותה והתפתחותה במרחב הציבורי של 3 חוקי א"י, כרך ג', עמ')ע(2738,)א(2569.