הצעת חוק הירושה (תיקון - שלילת הזכות לירושה), התשפ"ג-2022

החוק היא כיבוד רצונו של המת. הצוואה, בזיופה או בתביעה על פי צוואה מזויפת. חריגים אלה תואמים את הפסוק שהפך לביטוי מעשיו של היורש, היה מנשל אותו לחלוטין מהירושה. כיוון שהרוצח לא הורשע, הרי שהוא אמור לכאורה לרשת את הנרצח. במקרה אחר בית המשפט דן חוק הירושה נועד להסדיר את חלוקת רכושו של המת, כאשר התכלית העיקרית העומדת בבסיס סעיף 5 לחוק קובע שני מקרים בהם לא יירש אדם את רכושו של המוריש, וזאת בין אם אין למוריש צוואה, ובין אם יש למוריש צוואה במסגרתה ציווה המוריש כי רכושו יוענק ליורשו: 1. מקום בו היורש הורשע בגרימת מותו של המוריש בכוונה או בניסיון לגרום למותו. 2. מקום בו היורש הורשע בהשמדת "הרצחת וגם ירשת?", והרעיון שהוא מבטא – אדם שרצח אדם אחר על מנת לזכות ברכושו, וכן אדם שזייף צוואה של אדם על מנת לזכות ברכושו, לא רק שמעשיו לא יניבו לו רווח, אלא שאף אם היה חלק שהיה זכאי לקבל מהמוריש בדין, אף חלק זה יילקח ממנו. קביעה זו מניחה שאילו היה המוריש רואה את במהלך השנים נתקלו בתי המשפט במספר מקרים בהם רצח אדם את קרובו שאותו הוא אמור היה לרשת, בין אם מצד הדין ובין אם על פי צוואה, ואולם הרוצח לא הורשע בגרימת מותו של המוריש. כך לדוגמא נדרש בית המשפט למקרה בו רצח אדם את הוריו, אולם בשל מחלת נפש לא הסתיים ההליך הפלילי בעניינו בהרשעה. בית המשפט נדרש להכריע האם הרוצח זכאי לרשת את הוריו. במקרה כזה,