הצעת חוק גוש מרכז בנימין, התשפ"ג-2023

אזור ארץ בנימין היה מאז ומעולם חלק בלתי נפרד מארץ ישראל ההיסטורית, ערש הולדתו של עם ישראל. לאחר שהוגלה העם מארצו שמר לה אמונים בכל ארצות פזוריו, ולא חדל מתפילה ומתקווה לשוב לארצו ולחדש בתוכה את חירותו המדינית. מתוך קשר היסטורי ומסורתי זה חתרו היהודים בכל דור לשוב ולהיאחז במולדתם העתיקה. זכותו של עם ישראל על חבלי ארץ אלה הוכרה גם על ידי אומות העולם, בהצהרת בלפור ובהחלטת סן רמו, אשר נתנו תוקף בין-לאומי לקשר ההיסטורי שבין העם היהודי לבין ארץ-ישראל ולזכותו להקים בה מחדש את ביתו הלאומי. הכרה זו של האומות המאוחדות בזכות העם היהודי להקים את מדינתו בארצו, אינה ניתנת להפקעה. בין בית אל ובין העי נטע אברהם אבינו את אוהלו בתחילה, ובבית אל שמע יעקב אבינו את ההבטחה: "הארץ אשר אתה שוכב עליה, לך אתננה ולזרעך", בשילה הוקם המרכז הרוחני הראשון של עם ישראל, ו"במסילה העולה מבית אל שכמה ומנגב ללבונה" היו בנות ישראל יוצאות לחולל בכרמים. כאן באזור הזה קרא ירמיהו הנביא: "עוד ייקנו בתים ושדות וכרמים בארץ הזאת... והשיבותים אל המקום הזה, והושבתים לבטח... בארץ בנימין ובסביבי ירושלים". ממלחמת העצמאות נותר האזור במשך 19 שנה תחת כיבוש ירדני, עד ששוחרר במלחמת ששת הימים. מאז חלפו שנים רבות, במהלכן הקימה מדינת ישראל באזור יישובים ישראלים משגשגים, שבהם מתגוררים עשרות אלפי אזרחים ישראלים, שחלקם כבר * האזורים והיישובים שייכללו בתוספת ייקבעו בעת הכנת הצעת החוק לקריאה הראשונה.