חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 74), התשפ"ג-2023

סעיף 14(א) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ”ז–1967 (להלן – החוק), מסמיך את רשם ההוצאה לפועל לצוות על עיכוב יציאה מהארץ של חייב ועל הפקדת דרכונו או תעודת המסע שלו, אם יש לו יסוד להניח שהחייב עומד לצאת את הארץ בלי לפרוע את החוב או להבטיח את פירעונו. להוראה זו נקבע סייג שלפיו צו כאמור לא יינתן אם החייב עומד בתשלומים לפי צו תשלומים, אלא אם כן הרשם שוכנע כי יציאתו מהארץ עלולה לסכל את ביצוע פסק הדין. כמו כן, לפי סעיף 14(ג) לחוק, הרשם מוסמך לחייב את החייב בערובה כתנאי ליציאה מהארץ, במקום צו עיכוב יציאה מהארץ או כתנאי לביטול צו עיכוב יציאה מהארץ, אם מצא שהיציאה היא למטרה מוצדקת. כדי לאזן בין הפגיעה בחופש התנועה של החייב ובין בפברואר 2023). זכות הזוכה לפירעון חובו, מוצע לקבוע כי אם סך חובותיו הפסוקים של חייב קטן מ־000,50 שקלים חדשים, הרשם לא יוכל לצוות כאמור. כמו כן מוצע לקבוע כי אם ניתן צו כאמור וסך חובותיו הפסוקים של החייב פחת מ־000,40 שקלים חדשים, יבטל הרשם את הצו לבקשת החייב. הוראות אלה לא יחולו לעניין גביית חוב מזונות, וחוב מזונות לא יובא בחשבון בחישוב סך החובות הפסוקים. בעת הכנת הצעת החוק לקריאה השנייה ולקריאה השלישית תדון ועדת העבודה והרווחה של הכנסת באפשרות להחיל את ההגבלה על מתן צו עיכוב יציאה מהארץ בהתחשב בסך החובות של החייב גם על חובות שנגבים לפי חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ”ה–1995.