הצעת חוק מדד לזכות לקיום אנושי בכבוד, התשפ"ג-2023

בישראל מוסכם זה שנים ארוכות, כי לכל אדם קיימת הזכות לקיום אנושי בכבוד, אלא שלא ברור מהו היקפה של זכות זו ומה היא כוללת, גם לא אחרי התדיינויות בבית המשפט העליון בסוגיה זו. כך, לא ברור האם המדינה מחויבת להבטיח תנאים מינימאליים ומצומצמים להישרדותו של אדם, או שאולי החובה רחבה בהרבה ומחייבת את המדינה לדאוג לרווחה בסיסית של תושביה בכל תחומי החיים, בין השאר, באמצעות קצבאות קיום – ממזון וקורת גג, דרך חינוך, בריאות ורווחה, ועד להכשרה מקצועית, העשרה ותרבות – שאם לא כן המדינה אינה ממלאת את חובתה להבטיח את הזכות לקיום אנושי בכבוד. הצעת חוק זו מונה מספר רכיבים בסיסיים לקיום אנושי בכבוד, ברוח האמנה לזכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות של האו"ם, עליה חתמה ישראל ואותה אישררה, כאשר לוועדת המומחים, באישור שר האוצר, נתונה הסמכות להוסיף רכיבים נוספים. במהלך השנים נמנעה המדינה מלהגדיר את המונח קיום מינימאלי בכבוד ולמלא אותו בתוכן, על אף שיש לכך השלכות מרחיקות לכת על האוכלוסייה, ובפרט על אנשים החיים בעוני. גם כשהמדינה מכירה בחובתה להעניק תמיכה מסוימת, או להגדיר רף מסוים, למשל באמצעות קצבאות קיום, קביעת שכר מינימום, מתן סיוע בדיור ציבורי ואספקה של שלל שירותים ציבוריים בכל תחומי החיים – גובה התמיכה והסיוע יהא בהכרח שרירותי ובלתי מבוסס על נתונים כלשהם. במדינות שונות קיימים מנגנונים לחישוב גובה תמיכת המדינה בנזקקים, ולפני מספר שנים נקבע בישראל תחשיב כזה במסגרת הליך פשיטת רגל במערכת כונס הנכסים הרשמי. במסגרת הצעת חוק זו מוצע לקבוע מנגנון לחישוב של צרכים לקיום בכבוד של תא משפחתי בהתאמה לנסיבותיו המיוחדות של כל תא משפחתי כגון גיל חבריו, מקום המגורים ועוד. הצעת החוק נוסחה בסיוע האגודה לזכויות האזרח. הצעות חוק דומות בעיקרן הונחו על שולחן הכנסת העשרים על ידי חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת (פ/4932/20) ועל ידי חברת הכנסת טלי פלוסקוב (פ/5051/20) ועל שולחן הכנסת העשרים ושתיים על ידי חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן וקבוצת חברי הכנסת (פ/1206/22). הצעת חוק זהה הונחה על שולחן הכנסת העשרים וארבע על ידי חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן (פ/1636/24). הצעת החוק זהה לפ/1636/24 ולפיכך לא נבדקה מחדש על ידי הלשכה המשפטית של הכנסת. --------------------------------