הצעת חוק חברון ובנותיה, התשפ"ג-2023

חברון וארץ יהודה היו מאז ומעולם חלק בלתי נפרד מארץ ישראל ההיסטורית, ערש הולדתו של עם ישראל. לאחר שהוגלה העם מארצו שמר לה אמונים בכל ארצות פזוריו, ולא חדל מתפילה ומתקווה לשוב לארצו ולחדש בתוכה את חירותו המדינית. מתוך קשר היסטורי ומסורתי זה חתרו היהודים בכל דור לשוב ולהיאחז במולדתם העתיקה. זכותו של עם ישראל על חבלי ארץ אלה הוכרה גם על ידי אומות העולם, בהצהרת בלפור ובהחלטת סן רמו, אשר נתנו תוקף בין-לאומי לקשר ההיסטורי שבין העם היהודי לבין ארץ-ישראל ולזכותו להקים בה מחדש את ביתו הלאומי. הכרה זו של האומות המאוחדות בזכות העם היהודי להקים את מדינתו בארצו, אינה ניתנת להפקעה. במערת המכפלה שבחברון – הקניין העברי הראשון בארץ ישראל – חיו ונקברו אבות ואמהות האומה הישראלית, ובה הוקמה לראשונה מלכות בית דוד. בהרי חברון שגשגו חיים יהודיים גם לאחר חורבן בית שני, ובעיר עצמה התקיים רצף של חיים יהודיים עד לפרעות תרפ"ט ותרצ"ו. ממלחמת העצמאות נותרו העיר חברון וסביבותיה במשך 19 שנה תחת כיבוש ירדני, עד ששוחררו במלחמת ששת הימים. מיד עם שחרורה של חברון מעול הכיבוש הירדני, קרא דוד בן-גוריון ליישב מיד יהודים בחברון "כדי להבהיר * האזורים והיישובים שייכללו בתוספת ייקבעו בעת הכנת הצעת החוק לקריאה הראשונה.