הצעת חוק להגנת חיית הבר (תיקון - ביטול רישיונות ציד), התשפ"ג-2022

החוק להגנת חיית הבר, התשט"ו–1955)להלן – החוק(, חוקק בשנים הראשונות שלאחר קום המדינה, והושפע מנוסח הפקודה המנדטורית בעניין זה. החוק מסדיר בעיקר את ציד חיות הבר בישראל, את הסחר בהן והחזקתן, תוך שהוא קובע מגבלות מסוימות שנועדו להגן על חיות הבר. עם זאת, ועל אף התיקונים שנעשו בחוק במהלך השנים, החוק, כנוסחו היום, מייצג תפיסה שאפשר שהתאימה לזמן חקיקתו, ואולם היום אין בו את האיזונים הראויים הנדרשים לשם הגנת חיות הבר בישראל ושמירה על הסמכות להעניק רישיונות ציד, ובכך מבטל את "הציד הספורטיבי" בישראל. על פי התיקון המוצע ציד של חיות הבר יותר, מכאן ואילך, אך ורק לפי היתרי ציד, למטרות מוגבלות – שמירה על המגוון הביולוגי, מניעת סכנות ומחלות מדבקות לאדם ולחי, מניעת נזקים לחקלאות ומטרות מדעיות. סעיף 3 לחוק, בנוסחו המוצע, קובע הוראות לעניין מתן היתרי ציד, כמפורט להלן: בסעיף קטן)א(מוצע לקבוע כי ציד של חיית בר יהיה מותר רק לפי היתר ציד מיוחד, שייתן מנהל הרשות. לעניין זה יצוין כי כבר היום מנהל הרשות הוא זה שמעניק רישיונות והיתרי צידה בפועל, וזאת מכוח העברת הסמכויות אליו לפי סעיף 15 לחוק. היתר ציד יינתן רק למי שמתקיימים לגביו התנאים הקבועים בסעיף הקטן המוצע, הבאים להבטיח כי היתר ציד יינתן למי שכשיר לביצוע הפעולה מבחינת הידע שיש לו לגבי חיות בר, ולגבי שימוש בשיטות ובאמצעי ציד לפי הוראות החוק, באופן שפעולת הציד תיעשה בהתאם להוראות החוק ולמטרותיו. יצוין כי תנאים דומים קיימים כבר היום בתקנות להגנת חיית הבר, ואולם הסעיף המוצע מבקש לקבוע לעניין זה הסמכה מפורטת בחוק, ולהוסיף כי מבקש ש"הורשע בעבירה אשר מפאת מהותה, חומרתה, או נסיבותיה, אין הוא ראוי לקבל היתר ציד", לא יוכל לקבל היתר לציד חיית בר מוגנת.