הצעת חוק השבות (תיקון - צמצום הזכאים לזכויות), התשפ"ג-2022

בשנת 1970 תוקן חוק השבות, כך שהחוק יאפשר גם לבן זוג של יהודי, לילד ונכד של יהודי ולבני זוגם לקבל אזרחות ישראלית מכוח חוק השבות. תיקון זה, שנעשה בשעתו מתוך רצון לעודד עליה של כל יהודי באשר הוא יחד עם משפחתו, פתח את שערי הארץ לגל עלייה משמעותי של יהודים ובני משפחותיהם לארץ. ואולם ברבות הימים, נשכחה המטרה העיקרית של חוק השבות – עידוד עליית יהודים לישראל, ובמקום זאת, נכון להיום רבים מן העולים לישראל מכוח חוק השבות אינם יהודים. מטרתה של הצעת חוק זו היא להבהיר שהתכלית העיקרית של חוק השבות היא קיומה של מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, ולהקל על יהודי התפוצות לעלות ארצה. ההסדרים המופיעים בחוק ביחס לבני משפחה של יהודי נועדו להקל על היהודים המעוניינים לעלות לארץ, כדי שלא ייאלצו לבחור בין שמירת התא המשפחתי לבין העלייה ארצה. כנגזרת מתכלית זו, מוצע להבהיר כי הזכות לקבלת אזרחות ומעמד עולה בישראל מכוח החוק, תינתן אך ורק ליהודים שעלו לישראל בעצמם ולמשפחתם הגרעינית. לעומת זאת, בני משפחתו של יהודי שלא עלה לארץ ונפטר בחוץ לארץ, לא יוכלו לקבל מעמד עולה ואזרחות מכוח חוק השבות לאחר פטירתו של היהודי שמכוח הקרבה המשפחתית שלו הם זכאים למעמד. בפסק הדין בבג"ץ 19/1775 ראיסה מרינצ'בה ואח' נ' שר הפנים)להלן: "בג"ץ מרינצ'בה"(שניתן אך לאחרונה העיר השופט עמית על השינויים שחלו בנתוני העלייה לישראל, ועל הצורך לתקן את החוק: "שונה המציאות דהיום מהמציאות ששררה בישראל בשנת 1970, עת נוסף סעיף 4א לחוק השבות.