הצעת חוק לתיקון פקודת הבנקאות (הגבלת עמלת פירעון מוקדם של הלוואה לדיור), התשפ"ג-2022

מעבר ליתרת קרן ההלוואה. תשלומים אלו חוסמים למעשה את התחרות בשוק המשכנתאות ומשעבדים את הלקוח למסלול היקר אליו התחייב בעבר, בלי יכולת להוזיל את עלויות ההלוואה. ההון כיום נעשה לרוב בדרך של פיקדונות לתקופות קצרות יותר, ובכל אופן בריבית נמוכה הרבה יותר. במרץ 1992 ועוד(. המחוקק נתן לבנקים, לפני 30 שנים, את הזכות לגבות את העמלה בעקבות תנאי שוק קיצוניים. כעת, מוצע לבטל זכות זו. יתרה מכך, הגיבוי המלא שמקבלים הבנקים, בהתנגדותם להסדר 1 ע"ר 1941, תוס' 1, עמ')ע(69,)א(85. פקודת הבנקאות, 1941, מאפשרת לבנקים לגבות בעת מיחזור משכנתא עמלת פירעון מוקדם, המהווה לכאורה שיפוי על עלות גיוס ההון של הבנק לצורך העמדת האשראי. בפועל, עמלה זו הפכה לעושק הלווים תמורת הרווחים העתידיים שהבנק מאבד בעת מיחזור המשכנתא, ללא קשר לעלות גיוס ההון שלו בפועל. כאשר לקוח נאלץ לפרוס מחדש את תשלומי המשכנתא או מעוניין בהוזלת מסלול המשכנתא כדי ליהנות מתנאים טובים יותר המתאימים למצבו הכלכלי ותנאי השוק)מיחזור המשכנתא(, הוא נאלץ לשלם עמלת פירעון מוקדם. עמלת הפירעון המוקדם יכולה להגיע לעשרות ואף למאות אלפי שקלים הטענה שיש לשפות את הבנקים על הרווח העתידי בשל עלות גיוס ההון לצורך העמדת האשראי התאימה לתנאים הכלכליים ששררו בשנות השמונים של המאה הקודמת וכיום אינה רלבנטית עוד. גיוס אין הצדקה כלכלית לדרוש מהלקוח לשלם לבנק שווי של 10 או 20 שנים של רווחים עתידיים, וזו גם לא היתה כוונת המחוקק במקור, כפי שניתן ללמוד מפרוטוקולים של מליאת הכנסת בדיונים בנושא)2