הצעת חוק-יסוד: בחירות אזוריות וארציות (תיקוני חקיקה)

מדינת ישראל חווה משבר אמון בין ציבור הבוחרים בישראל לבין נבחריו. חלק הולך וגדל של הציבור בישראל חדל להאמין בהליך הדמוקרטי וביכולתם של מוסדות המדינה לפעול למענו ולייצג את ערכיו. הגורם העיקרי למשבר האמון הוא כשל עקרון האחריותיות)accountability(אשר נוצר עקב שיטת הבחירות הקיימת, בה הבוחר מצביע עבור רשימת מועמדים ולא יכול במישרין להשפיע על זהות הנבחרים. התוצאה היא שרוב חברי הכנסת לא עמדו כלל לבחירה טרם היבחרם לכנסת. עובדה זו גורמת לתרבות פוליטית קלוקלת ולא-דמוקרטית, אשר בה חלק נכבד מחברי הכנסת אינם חשים כי הם חבים את מקומם בכנסת לציבור. השיטה הקיימת מביאה לכך שהבוחר מרגיש שהוא אינו מיוצג כהלכה ושאין לו נציג ישיר בכנסת. הנהגת שיטת בחירות אזורית חלקית, אשר תשולב עם השיטה הרשימתית-יחסית הקיימת, תוכל לבלום ולהפוך מגמה זו הפוגעת בדמוקרטיה הישראלית. כשל מבני נוסף המונע משילות יעילה הוא חוסר יציבות שלטונית הנגרם כתוצאה מהפיצול הגדול בכוחן הפוליטי של המפלגות ושיסועה של המערכת הפוליטית. חוסר יציבות זה מונע גיבוש מדיניות עקבית ומביא להעדפתם של שיקולים פוליטיים קצרי-טווח על פני עדיפויות לאומיות לטווח הארוך. שיטת הבחירות האזוריות תוביל לאיחודן ולשילוב כוחן של מפלגות אשר ירצו להגדיל את כוחן בבחירות האזוריות. לפיכך, מוצע בזאת לשנות את שיטת הבחירות לכנסת באופן שיבטיח ייצוג הולם וישיר של אזורים שונים בישראל בכנסת על-ידי בחירתם של 60 חברי כנסת ב-60 אזורי בחירה. אזורי הבחירה ייקבעו על פי קריטריונים שתקבע הכנסת על-ידי ועדת הבחירות המרכזית לכנסת, אשר בראשה עומד שופט בית המשפט העליון, שנבחר על-ידי חבר השופטים בבית המשפט העליון, וחברי הוועדה יהיו נציגי סיעות הכנסת בהתאם לגודלן. אחת לעשר שנים תוכל הוועדה לקבוע מחדש את גבולות אזורי הבחירה. יתרת 60