הצעת חוק האגודות העותומניות (רישום ופיקוח), התשפ"ג-2022

בשנת 1909 חוקק בארץ ישראל החוק העותומני על האגודות)להלן – החוק העותומני(, אשר הסדיר את אופן הקמתם ופעילותם של מוסדות ללא כוונת רווח. חוק זה המשיך להיות בתוקף עם הקמת המדינה, מכוח דבר המלך במועצה על ארץ ישראל ומכוח פקודת סדרי השלטון והמשפט. עד לחקיקת חוק העמותות, התש"ם–1980)להלן – חוק העמותות(, שימש החוק העותומני כמקור הסטטוטורי העיקרי להקמתם ולהסדרת פעילותם של מוסדות שפעלו ללא כוונת רווח. למעט דיווח ראשוני על עצם הקמת האגודה ועדכון פרטיה, לא נקבעו בחוק העותומני כל חובות דיווח או מנגנוני פיקוח ובקרה כלשהם על פעילויות האגודות. חוק העמותות ביטל אמנם את האפשרות להקמתן של אגודות חדשות, אולם לא ביטל כליל את מוסד האגודות העותומניות, ואפשר לאגודות שהיו קיימות ערב חוק העמותות להמשיך להתקיים בלי שיחולו לגביהן החובות והפיקוח שהוטלו על עמותות. מצב משפטי זה נשמר עד היום. משמעות הדברים היא כי בעוד שעל כל תאגיד אחר במדינת ישראל חלות חובות דיווח ורישום קפדניות עם מנגנוני פיקוח ורגולציה ממשלתיים – ובכלל זה אפילו חברות פרטיות שמטרתן השאת רווחים לבעליהן, קל וחומר, חברות לתועלת הציבור ועמותות הפועלות במישור הציבורי – הרי שאגודות עותומניות ממשיכות להתקיים בלי שחלה עליהן הלכה למעשה כל חובת דיווח ושקיפות, או כל מנגנון מוסדר לפיקוח ובקרה. זאת חרף העובדה, שמדובר בתאגידים הפועלים למטרות ציבוריות תוך שימוש בתרומות וכספי ציבור. באופן האמור פועלות כיום במדינת ישראל אלפי אגודות עותומניות שאינן מבוקרות, ביניהן אגודות עם תקציבים שנתיים של מאות מיליוני שקלים, דוגמת ההסתדרות החדשה, הסתדרות המורים, התאחדות המלונות ועוד, תוך שחלקן נהנות מהקצבות ותמיכות ממשלתיות בהיקפים משמעותיים. מה שהיה נכון אולי בתקופת שלטונו של הסולטן העותומני, ודאי שאינו יכול להתקבל כיום בעידן של שקיפות ופיקוח ציבוריים, ולא ניתן להצדיק בשום אופן את המשך קיומו של המצב המתואר. מוסד