חוק למניעת הפליה ברישוי מחמת מצב בריאותי (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025

כללי חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח–1998 (להלן – חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות), נועד, בין השאר, לעגן את זכותם של אנשים עם מוגבלות להשתתפות שוויונית ופעילה בחברה בכל תחומי החיים, וקבועות בו, בין השאר, הוראות לעניין איסור הפליה של אנשים עם מוגבלות. ואולם, בחקיקה המסדירה את העיסוק במקצועות רפואיים וטיפוליים מסוימים יש הוראות המשקפות תפיסה ארכאית, הנשענת על דעות קדומות כלפי אנשים עם מוגבלות בכלל ואנשים עם מוגבלות נפשית בפרט, שלפיה כל בעל מקצוע עם מוגבלות נפשית עלול לסכן את בריאות מטופליו. בפקודת הרופאים [נוסח חדש], התשל"ז–1976 (להלן – פקודת הרופאים), בחוק הפסיכולוגים, התשל"ז–1977, בפקודת רופאי השיניים [נוסח חדש], התשל"ט–1979, בפקודת הרוקחים [נוסח חדש], התשמ"א–1981, בחוק העובדים הסוציאליים, התשנ"ו–1996, ובחוק הסדרת מחלת נפש בהגדרה "מחלה מסכנת", ובנסיבות מסוימות עלולות להיות מוטלות מגבלות על העיסוק במקצוע על מי שמצבם הרפואי נכלל בהגדרה. בחלק מחיקוקים אלה מחלת נפש אף נכללת בהגדרה האמורה ללא תלות בשאלת השפעתה על היכולת לעסוק במקצוע או על סכנה אפשרית לבריאות האנשים שבטיפולו של בעל המקצוע. הצעת חוק זו נועדה לתקן את החיקוקים המסדירים מקצועות כאמור ולהתאימם לרוח חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות ולהוראותיו כמפורט להלן, ובראש ובראשונה למחוק את ההגדרה האמורה ואת האזכורים שלה בחקיקה. יובהר כי אין בתיקון המוצע כדי לגרוע מהסמכות הנתונה כיום לפי חיקוקים אלה לגורמי הרישוי לבחון את כשירותם הרפואית של מבקשי רישיון ובעלי מקצוע. סעיף 1 בפקודת הרופאים מוגדרת "מחלה מסכנת" אחת מאלה: מחלת נפש, מחלה העשויה לסכן את בריאות החולים שבטיפולו של רופא, או מחלה או כושר לקוי העשויים לשלול מרופא את היכולת לעסוק ברפואה לחלוטין, זמנית או חלקית. מוצע למחוק את ההגדרה האמורה (פסקה (1)). כמו כן, בסעיף 31(א) לפקודת הרופאים קבועות הוראות לעניין הרכב הוועדה הרפואית הבוחנת את כשירותו הרפואית של מבקש רישיון לעסוק ברפואה או של רופא מורשה, במקרים שבהם הם נדרשים על פי הפקודה להתייצב לפני ועדה כזאת לשם בדיקה. כמו כן, נקבע כי אם מתעוררת שאלה של כושר נפשי, הוועדה הרפואית תהיה מורכבת משלושה רופאים פסיכיאטרים. מוצע למחוק את ההוראה המתייחסת באופן מיוחד למקרה של כושר נפשי, ולהותיר בידי המנהל הכללי של משרד הבריאות או הגורם המוסמך לכך לפי פקודת הרופאים (להלן – המנהל) את שיקול הדעת למנות לוועדה הרפואית רופאים עם המומחיות הנדרשת, לפי העניין (פסקה (2)). עוד מוצע לתקן את סעיף 32(א) לפקודת הרופאים, המסמיך את המנהל לדרוש ממבקש רישיון לעסוק ברפואה להתייצב לפני ועדה רפואית לשם בדיקה, אם יש לו חשש סביר כי הוא סובל ממחלה מסכנת. מוצע לקבוע כי אם היה למנהל חשש סביר כי למבקש רישיון לעסוק ברפואה יש כושר לקוי, לרבות עקב מחלה, העלול לשלול ממנו בנסיבות העניין את היכולת לעסוק ברפואה לחלוטין, זמנית או חלקית, או שיש בו כדי לפגוע בנסיבות העניין בבריאות החולים שבטיפולו, הוא רשאי לדרוש מהמבקש להתייצב לפני ועדה רפואית לשם בדיקה (פסקה (3)). בדומה לכך, מוצע לתקן את סעיף 33(א) לפקודת הרופאים, כך שאם למנהל יש חשש סביר שלרופא מורשה יש כושר לקוי כאמור, הוא רשאי לדרוש ממנו להתייצב לפני ועדה רפואית לשם בדיקה (פסקה (4)). בסעיף 34 לפקודת הרופאים נקבעו הוראות לעניין קבלת ראיות, כך שבטרם יחליט המנהל לדרוש מאדם המבקש רישיון לעסוק ברפואה או מרופא מורשה להתייצב לפני ועדה רפואית לשם בדיקה, הוא רשאי לדרוש מידע או מסמך בנוגע למצב בריאותו של אותו אדם. לעניין זה מוצע לקבוע כי לא יידרש מידע או מסמך כאמור אלא במידה הנדרשת לצורך העניין, בדומה להוראות סעיף 20(ב) לחוק זכויות החולה, התשנ"ו–1996 (פסקאות (5) ו–(7)). סעיף 35(א) לפקודת הרופאים מסמיך את המנהל להתלות את רישיונו של רופא מורשה לתקופה המפורטת באותו סעיף אם נוכח כי מחלה מסכנת של הרופא גורמת לסכנה כה דחופה לציבור שאין לחכות לסיום ההליכים בוועדה הרפואית. מוצע להתאים סעיף זה למחיקת ההגדרה "מחלה מסכנת" כך שהמנהל יהיה רשאי להתלות את רישיונו של רופא כאמור, אם נוכח כי כושר לקוי של הרופא, לרבות עקב מחלה, גורם לסכנה כה דחופה לציבור כאמור (פסקה 6)). סעיף 37 לפקודת הרופאים עניינו ביצוע החלטת ועדה רפואית. מוצע להתאים גם סעיף זה למחיקת ההגדרה כאמור (פסקה (8)). סעיפים בדומה לתיקונים המוצעים בפקודת הרופאים, 2 עד 6 מוצע לתקן חיקוקים נוספים כאמור, שבהם נכללת מחלת נפש בהגדרה "מחלה מסכנת". לעניין חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות, סודיות המידע שהגיע לאדם לפי החוק, בדבר כשירות רפואית של המבקש לקבל תעודה במקצוע בריאות או של בעל תעודה במקצוע בריאות, בדומה לקבוע ביתר החיקוקים האמורים. סעיף 7 בסעיף 24(א)(4) לחוק אומנה לילדים, התשע"ו–2016, נקבע כי אחד התנאים לקבלת רישיון אומנה הוא שאין למבקש, או לכל אדם המתגורר עימו, לקות נפשית, מגבלה או מחלה שיש בהן כדי לפגוע ביכולתו לשמש אומן או לפגוע בילד בצורה כלשהי. מוצע למחוק את ההתייחסות המפורשת ללקות נפשית, כך שתנאי זה יתייחס לכל לקות שיש בה כדי לפגוע כאמור.